ארב

Hebrew
Root
א־ר־ב‎

Verb

אָרַב • (aráv) (pa'al construction)

  1. to lie in wait
  2. to ambush
  3. to lurk

Conjugation
Conjugation of אָרַב (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לארוב \ לֶאֱרֹב‎
  • action noun: —
  • passive participle: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first אָרַבְתִּי‎אָרַבְנוּ‎
second אָרַבְתָּ‎אָרַבְתְּ‎אֲרַבְתֶּם‎1אֲרַבְתֶּן‎1
third אָרַבאָרְבָה‎אָרְבוּ‎
present אוֹרֵב‎אוֹרֶבֶת‎אוֹרְבִים‎אוֹרְבוֹת‎
future first אארוב \ אֶאֱרֹב‎נארוב \ נֶאֱרֹב‎
second תארוב \ תֶּאֱרֹב‎תֶּאֶרְבִי‎תֶּאֶרְבוּ‎תארובנה \ תֶּאֱרֹבְנָה‎2
third יארוב \ יֶאֱרֹב‎תארוב \ תֶּאֱרֹב‎יֶאֶרְבוּ‎תארובנה \ תֶּאֱרֹבְנָה‎2
imperative ארוב \ אֱרֹב‎אִרְבִי‎אִרְבוּ‎ארובנה \ אֱרֹבְנָה‎2
notes
  1. Pronounced אָרַבְתֶּם‎ and אָרַבְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew.
  2. Uncommon in Modern Hebrew.

Anagrams
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.